אף אחד מבני המשפחה לא ליווה אותו בדרכו האחרונה

שמואל בן בסט, בן המושבה הר-טוב, הובא לקבורה בהר הזיתים בליל חורף בתאריך ג' שבט תש"ח (14.1.48). אף אחד מבני המשפחה לא ליווה אותו בדרכו האחרונה. גופתו נטמנה בחפזה, סמוך לקיר (להגנה מכדורי האויב) וכוסתה בגלי עפר.

מאז, במשך ששים שנה, לא ידע איש את מקום קבורתו. רבקה, אימו של שמואל, היא זו שלחצה לקבור אותו בהר הזיתים. במושבה הר-טוב באותה עת "נלחמו על הבית" ורבקה חששה שהמושבה תיפול לידי האויב. היא לא שיערה לעצמה שכעבור זמן קצר ייפול הר הזיתים לידי הירדנים ולעולם לא תוכל לפקוד את קבר בנה.

רקע

שמואל, בנם של מנחם ורבקה, נולד במושבה הר-טוב בתאריך ז' אדר ב' תרפ"ז (11.3.27). הוא למד בבית הספר העממי במושבה, ובבית ספר תיכון בתל אביב רכש את מקצועו המכונאות. בסיום לימודיו הצטרף ל"הגנה". הוא השתתף בפעולות במחתרת ונמנה עם חי"ש תל אביב. כאשר החלה מלחמת העצמאות, חזר להר-טוב כדי להגן על כפר מולדתו.

פניות באלחוט לא נענו!

ב- 13 לינואר 1948, בשעות המוקדמות של הלילה נפתחה אש לכוון המושבה מהכפר 'ערטוף'. בחילופי האש נפגע שמואל בראשו. פניות באלחוט למפקדה בירושלים להחיש אמבולנס לא נענו ולאחר מספר שעות שמואל נפטר. גופתו הועמסה על טנדר ובליווי של אחד הנוטרים הובלה לקבורה בהר הזיתים.

בית הקברות – עדות לחיים

מושבת הר-טוב שהייתה מוקפת כולה בישובים ערביים, פונתה בפקודת השלטונות בז' אייר תש"ח (16.5.48). התנאים לא אפשרו את כינונה מחדש וקיומה של הר-טוב, אולם בית הקברות הנמצא בצדו השני של הכביש, מהווה עדות לחיים שהיו במקום החל משנת תרנ"ה (1895) (הר-טוב היא אחת מ-28 המושבות של העלייה הראשונה).

המצבות הפזורות בבית הקברות מספרות את ספור משפחות המייסדים: משפחת גרתי, משפחת כהן, משפחת גירון, משפחת בן ארויה, בכר ועוד. גם יהודה ישראל בן בשת מראשוני המייסדים נקבר שם בשנת תרצ"ד… ואילו שמואל בן המשפחה שנהרג במקום – לא שם..
לאחר מלחמת ששת הימים, עם שחרור העיר ירושלים, נחשף גודל החורבן בבית העלמין בהר הזיתים. משפחות החלו לחפש בהר את קברי יקיריהם, ובמהלך החודשים שלאחר המלחמה אותרו מרבית הקברים.

משפחת פרנס מסרה את פנקסי הקבורה הישנים

לשמואל לא הייתה מצבה, ומקום קבורתו לא היה ידוע לאיש מבני המשפחה. המשפחה פנתה לכל הגורמים שיסייעו באיתור הקבר, אך נאמר לה שאין סיכוי וכנראה על הקבר נסלל כביש.

במהלך השנים המשפחה התייאשה מלחפש, היחיד ש'לא הרים ידיים' היה יהודה בן בסט (המכונה יודלה), בן דודו של שמואל, הוא הפך כל אבן, הפך כל מסמך, ביקש עזרה מגופים שונים, אך לשווא. לפני שנתיים משפחת פרנס מסרה את פנקסי הקבורה הישנים שהיו ברשותה לועד העדה ספרדית ולארכיון העירוני של ירושלים. המסירה של המסמכים האלה לגורמים הרשמיים פתחה פתח של תקווה לכל המשפחות שיקיריהם קבורים בחלקות הספרדיות שטרם שוקמו.

איציק בן דב מהיחידה לאיתור נעדרים, חברו הטוב של יודלה, עקב בדריכות אחר ההתקדמות בפענוח הפנקסים, והוא זה שהודיע למשפחה על מציאת הקבר של שמואל ברשומות.

לאחר 60 שנה – הנחת מצבה

ב – 11.11.2010 התקיים בבית הקברות טקס מכובד להנחת המצבה, שאורגן על ידי היחידה להנצחת החיל.
בשורה הראשונה ישבו וותיקי המושבה, חבריו של שמואל, ובהתרגשות רבה סיפרו על אותו יום גורלי, בו הם עמדו כולם ביחד וכדור של צלף הפריד לנצח בינם ובין חבר ילדותם, שמואל בן בסט.
בטקס נאמרו הספדים רבים. דבריהם של האחות רחל ובן הדוד יהודה בן בסט המובאים להלן, ימחישו לנו את מה שעברה המשפחה במהלך השנים, ויעלו קווים לדמותו של שמואל שנפל על הגנת הבית בהיותו בן 20 שנה בלבד.

רחל אוסובסקי, האחות

דברים שאמרה בהר-הרצל האחות, רחל אוסובסקי, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל תש"ע, וקראה שוב בטכס הממלכתי של חשיפת המצבה הצבאית בהר-הזיתים שנערך ב 11.11.2010

שמואל אח יקר !!!
מצאנו… אמנם מאוחר אבל, דע לך שלאורך כל השנים האלה לא שכחנו אותך לרגע.
פקדנו את אבן המצבה במנהרה לחללים, שמקום קבורתם לא נודע, בהר הרצל. כל שנה מתייחדים עם זכרך . לא שוכחים!
כילדה בת 8 במלחמת תש"ח במושבה הר-טוב, חרוט בזיכרוני אותו ערב בו נפגעת, הובילו אותך למרפאת המושבה ואני עמדתי על אבן הצמודה לחלון המרפאה כדי שאוכל לראות אותך, בפעולת הצלת חייך, שלצערי לא הצליחה .
הובלת לקבורה בירושלים ללא ליווי המשפחה ולא הייתה אפשרות לקבורה במושבה עקב התקפות שהתחוללו במקום. הר-טוב הייתה נצורה.
לאחר מלחמת ששת הימים כשהר-הזיתים היה בידינו אימא ואבא ביקשו לחפש הקבר, פנו למשרד הביטחון והתשובה הייתה שבהר הזיתים סללו כביש ויתכן שהקבר מצוי מתחת לכביש, ואין אפשרות לאתרו.

אימא ואבא קיבלו את התואנה ולא המשיכו לחפש .

לאחר שאימא ואבא הלכו לעולמם ניסינו להמשיך בחיפוש הקבר.
תודות לרישום שנמצא בארכיון עיריית ירושלים של חברת קדישא הספרדים. הצליח איציק בן דב לאתר את מקום הקבר. קבלנו את ההודעה ואחזה בנו צמרמורת, פשוט לא להאמין לאחר 60 שנה.

בקרנו בחלקת הקבר בליוויו של איציק בן דב, זה היה מאד מרגש. הדלקנו נרות ובקשנו את סליחתך , הבענו צער שאימא ואבא לא זכו למעמד הזה שכל כך חיכו לו.
כיום אנו עומדים כאן, בני המשפחה , קרובים וחברים במעמד המרגש הזה מול קברך ועליו המצבה שהוקמה לאחרונה. סוף סוף זכינו לרגע הזה, באיחור של 62 שנה . ועכשיו אנחנו יודעים איפה אתה , נסגר מעגל. אי אפשר שלא לחשוב על אימא ואבא שלצערנו לא זכו למעמד הזה.
אחותך רחלה.

דברי יהודה בן בסט, בן הדוד, שנאמרו באותו הטקס:

שמואל יקירנו!
כמעט שישים ושלוש שנים חלפו, מאז נפרדת מאתנו בטרם עת, הגעגועים אינם פוסקים. צפים ועולים בזיכרוני אירועים ותמונות כאילו זה קרה אך אתמול. יצאת לתל אביב העיר הגדולה, לעבוד, ללמוד ולהתפתח. שם הצטרפת ל"הגנה"והשתתפת בפעולות שונות, עליהן שמענו רק מאוחר יותר.

כמה שמחתי לראותך, כשהגעת למושבה בחופשות. ב -1947 , חזרת אלינו ועבדת כנהג אוטובוס של אגד, בו הסעת את עובדי בית החרושת למלט, משער הגיא להר-טוב ובחזרה. עוד לפני שהספקת להינות מעבודתך, פרצה מלחמת הקוממיות, ואתה החלפת את ההגה ברובה, והצטרפת לכיתת הפל"מ המקומית – במסגרת "ההגנה".

בטבילת האש הראשונה שלך, נחלצת לעזרת שיירה, שהותקפה ליד אישווע, לקחת טנדר ויחד עם יושקו, משה בכר, יצחק ארדיטי ויהודה אחיך, חשתם לעזרה. בדרככם חזרה , התהפכתם ובנס יצאתם בשריטות קלות בלבד.

פחות מחודש אחרי כן, בליל ה 13 לינואר 1948, כולם התרכזו בבית האבן של משפחת לוי, ששימש גם כעמדת המטה. לפתע נשמעו יריות. נטלתם את נשקיכם ויצאתם בריצה מהבניין, בצאתך, הבחנת בי, שאני מחוץ לבית וקראת אלי "יהודלה תיכנס פנימה". ואני, מעין קול פנימי אמר לי לבקשך, שמואל עצור! אל תלך! הניבא ליבי את שיתרחש כעבור דקות? או סתם חשש של ילד מהבלתי נודע? שנים הצרתי וכאבתי, היכולתי למנוע ?

כעבור דקות, לא הרחק מביתך פגע בראשך כדור. במרפאה ניסתה דר' דוקר להצילך, ואנו כולנו המתנו בחוץ וייחלנו לנס, שלא קרה. ראיתי את אביך יושב בחוץ, על אבן בפינת הבית, ואחותך הקטנה רחלה בזרועותיו. הוא מירר בבכי שקט והבנתי כי נגמר, אתה אינך עוד.
למחרת הסיעו אותך בטנדר לירושלים, זה אותו הטנדר בו ניצלו חייך, בתקרית ליד אישווע , פחות מחודש לפני כן.
כאן נפרדנו ממך, אנו במצור, ואתה לבדך ללא בני המשפחה מוסע לירושלים ונקבר באישון ליל בהר- הזיתים .

במשך שנים, לא ידענו מקום מנוחתך ולא פקדנו את קברך. שנים, רבות, החיפושים אחר מקום קבורתך לא העלו דבר, עד שידידנו, איציק בן דוב, חוקר מהמחלקה לנעדרי תש"ח, מצא את הרמז, שהוביל למציאת קברך וזה לשונו כפי שכתוב בפנקס של משפחת פרנס, שנמצא בארכיון עיריית ירושלים:
"שמואל בן בסת מהר טוב. הרוג, לצד גדר גורג'ים לראש דבורה אשת ראובן שיראזי שהוא בנוי".
והיום אנו שוב עמך. שמחים, שנמצא מקום קברך ומבקשים את סליחתך ,שנדרש כל כך הרבה זמן למצוא.
יהי זכרך ברוך!